מה הביא אותך לתחום האֲחָיוּת?

לשירות הסדיר שלי התגייסתי כחובשת בשנת 2000. שירתתי בחטמ"ר בנימין על יד רמאללה כחובשת בתאג"ד ומשם יצאתי לקצונה. ביצעתי תפקיד כקצינת ארגון רפואה בחטיבה דרומית בעזה שישבה בגוש קטיף, בתקופה שהייתה רוויה במקרי טראומה קשים. לאור אהבתי לתחום הרפואה והאֲחָיוּת, השתחררתי ולמדתי אֲחָיוּת באוניברסיטת בן גוריון. עוד כסטודנטית עבדתי במחלקת יולדות בסורוקה ובהמשך השלמתי קורס על בסיסי כיועצת הנקה. האהבה והרצון העז לשוב למדים לא הרפו ממני ולכן חזרתי לשירות, הפעם כאחות.
כאחות, מילאתי תפקיד במהו"ת – מרכז התמודדות ותמיכה, כראש תחום הריונות לא מתוכננים. שם נחשפתי למקרים מורכבים וקשים בחיילות בשירות חובה, חלקם סיפורים קורעי לב שמסתיימים גם במסירה לאימוץ או בהכרה בהריון ולידה תוך מספר שעות. בהמשך, שובצתי כמפקדת גף רפואה בבסיס בחה"א 108, תפקיד עם המון אחריות שכלל טיפול באוכלוסייה של כ-1500 מטופלים.

איפה את היום?

מזה כ-3 שנים אני משרתת כמפקדת גף רפואה בבסיס חצרים, בסיס מבצעי בו נמצאים בית הספר לטיסה ומוזיאון חיל האויר. במהלך שירותי בתפקיד זה, עברתי קורס על בסיסי בטיפול נמרץ, במסגרת מסלול שנפתח לראשונה בצה"ל. כיום אני אחראית על כ-2700 מטופלים, ומספקת מענה של בדיקות מעבדה, פיזיותרפיה, רפואת שיניים ופסיכולוגיה, בבסיס מבצעי הנותן מענה לחירום ולשגרה 24/7 כולל תרגילי אר"ן, שמירה על כשירות לפלוגת רפואה במילואים ואירועים גדולים המחייבים מענה רפואי נרחב.
אני קמה כל בוקר מחדש עם תחושת שליחות וסיפוק, וזוכה לשמוע מילות תודה מחולים על זיהוי מהיר, טיפול איכותי ואוזן קשבת. אני מרגישה שהשירות כאחות צבאית משלב מגוון יכולות ותפקידים הנעים על רצף נרחב, כמו התמודדות עם עצב וכאב, שמחה ועזרה לזולת, פיקוד ומבצעיות.