מה הביא אותך ללמוד את המקצוע אח אקדמאי

הרצון ללמוד מקצוע שמטרתו היא לעזור לאנשים.

תקופת הלימודים 

למדתי באוניברסיטת אריאל. זאת תקופה משמעותית, קשה, עמוסה אבל בעיקר מהנה עם הרבה זיכרונות טובים יחד עם אנשים טובים.

אם תוכלו לזכור אותי במשהו, תזכרו אותי בדבר אחד - שרציתי להיות טוב
(חנן פורת)

איפה אתה היום

לקראת סוף התואר הראשון, עובד במקביל כסטודנט לאֲחָיוּת במחלקת פנימית ג' בבית החולים שערי צדק.

מוזמנים לצפות בקטע "ספוקן וורד" על לימודי אֲחָיוּת שכתבתי בשנה הראשונה ללימודים

אני לומד סיעוד,

ומרגיש טיפה אבוד.

סיעוד אתה לומד? כך כולם שואלים.

מסתכלים לי בעיניים ולא מעכלים.

מזה סיעוד בכלל?

שואלים ונועצים בי מבט מבולבל.

רגע סיעוד זה לא האלה בבית חולים?

האלה שכל היום מחליפים טיטולים?

אותם אנשים שעושים מקלחות,

ומגישים לחולים את הארוחות.

הבנתי שהם גם מחליפים מצעים,

וצריכים לטפל גם במבקרים.

אתה רואה? אני לא צריך חידוד.

הבנתי לבד מה זה סיעוד.

אני לומד סיעוד,

ומרגיש טיפה אבוד.

סיעוד אתה לומד? הם ממשיכים בשאלות.

לא קוראים לזה בכלל בית ספר לאחיות?

זה לא אמור להיות מקצוע של נשים?

הם מסתכלים עלי וגבה מרימים.

למה בכלל גבר בוחר בכזה מקצוע?

הרי צריך עדינות כשמטפלים בפצוע.

הרי אתה גבר! ויש לך יכולות!

אז למה הלכת למקום של בנות?

נראה לי אתה צריך קצת מיקוד,

לא מקומך להיות בסיעוד.

אני לומד סיעוד,

ומרגיש טיפה אבוד.

סיעוד אתה לומד? שואלים בהפתעה.

למה כבר לא הלכת ללמוד רפואה?

אם כבר בחרת בתחום תלך לדבר האמיתי,

מקצוע הרבה יותר טוב ויותר איכותי.

תראה את הרופאים הם אנשים חשובים,

מטפלים באנשים ועושים ניתוחים.

ומה את רוצה להיות?

עוד אחד מאותם האחיות?

האלה שנמצאות ברקע בלי שאף אחד מרגיש,

ומידי פעם מבקשים מהן איזה כלי להגיש.

אם אתה כבר לומד תלמד משהו טוב,

שתצטרך קצת להשקיע וטיפה לחשוב.

משהו שאנשים קצת יעריכו,

ואולי גם איזה מחמאה יוסיפו.

אתה לא מבין שאתה נמצא במקום שהוא פחות נחשב,

ואתה צריך להיות יותר מחושב.

נראה לי שאתה צריך ייחוד,

אולי תשתדרג מעל לסיעוד?

אני לומד סיעוד,

ולא מרגיש בכלל אבוד.

כי אני רוצה להיות אח!

אבל לא סתם אח.

אחד כזה מוצלח ותותח!

לא אח כמו בנט, שנמצא אצל כולם על הכוונת.

ולא אח כמו לפיד, שאת כולם מנסה להפריד.

לא אח כמו אח קטן, שחמוד ומסכן ולא כל כך מוגן.

וגם לא אח כמו אח חורג, שתמיד רוצה עליך לקטרג.

אלא אח, עם המדים והחלוק הלבן.

אחד שכשרואים אותו וישר מרגישים מצויין.

אח שהלך ובחר בסיעוד ללמוד,

לא כי בדברים אחרים הוא לא יכול לעמוד.

הוא לא פחות טוב מכל האחרים,

רק שהוא מבין את פני הדברים.

סיעוד זה מקצוע קשה עד מאוד.

אנטומיה, פרמקולוגיה, מיקרוביולוגיה ופתולוגיה אנחנו צריכים ללמוד.

סיעוד זה תחום שדורש הרבה כוחות.

כי אנשים חולים ופצועים הם הלקוחות.

כי אחים ואחיות מחזיקים את המחלקה,

ובלעדיהם הרופאים היו נראים כמו בדיחה!

כי בזמן שהרופאים את החולים מנתחים,

אנחנו נמצאים ובשיניים נלחמים.

צריכים לטפל באדון משה הסובל,

שעלינו כל היום מתעצבן ומקלל.

וגם לגברת רחל אנחנו צריכים לדאוג,

למרות שהיא אותנו מאשימה בטעויות של האורולוג.

צריך לדאוג לתרופות, שיחולקו בלי שם בלבול,

כי אם יקרה משהו הצרות יבואו כמו מבול.

כי כשאחים ואחיות מתחילים למשמרת,

רק אלוקים ידע איך היא נגמרת.

ולפעמים בין כל הטירוף והבלאגן,

כדאי לעצור ולתת מבט קטן.

על החולה עם העיניים הזוהרות,

שאותנו רק רוצה לברך להודות.

כי בלעדינו איך היה שורד,

אדם כה מבוגר וכה בודד.

וזה שווה הכל,

וזאת לא יצליחו מאתנו לגזול.

את התודה והאהבה,

ששווה את כל ההקרבה.

אני לומד סיעוד,

ורואה בזה יעוד.