כאחות אחראית הוספיס בית בהדסה הר הצופים, הבית והעבודה שזורים זה בזה.
המטופלים, המשפחות והצוות הם חלק בלתי נפרד מחיי 24 שעות 7 ימים בשבוע. מילים כמו הוספיס, טיפול תומך, מוות ומורפין לא זרות לבני משפחתי. הגעתי למקצוע האֲחָיוּת כשחיפשתי מקצוע שבו אוכל לגעת בנפשו של הזולת.

במסגרת לימודיי, הייתי ברוטציה קלינית בהוספיס בית של הר הצופים ושם כנראה נדלק הניצוץ הפליאטיבי. לאורך השנים הרגשתי שזה המקום שארצה להגיע אליו. אני זוכרת עד היום כל בית שהיינו בו יחד.

ההוספיס בהר הצופים הינו היחיד שמשלב מחלקת הוספיס באשפוז עם הוספיס ביתי. זה מאפשר לנו לשלב עבודה בבית החולים עם עבודה בקהילה והמטופלים זוכים בדמויות מקצועיות מוכרות המלוות אותם לאורך מחלתם בבית או באשפוז.

אנחנו מגיעים לבתי המטופלים כאורחים שלהם, בבגדים ״רגילים״. כאחות, שילוב מרחב העבודה בבית הוא מרתק, יצירתי, מרפא ואינסופי. המטופלים והמשפחות מאפשרים לנו להיכנס למרחב האינטימי שלהם בשלב קשה ומשמעותי בחייהם.

כל מטופל הוא עולם ומלואו. כאחות פליאטיבית אני זוכה להכיר וללוות אנשים גיבורים שמתמודדים בצורה מפעימה במצבים קשים בסוף חייהם. הרוח שלנו היא להקל ולהיות איתם בכל דבר שרק אפשר בשלב הזה.

אל המקום הזה הגעתי אחרי שאספתי כלים חשובים במקומות עבודה קודמים בהדסה.
אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאמינה שזו זכות גדולה להיות חלק ממנה.