מה הביא אותך לתחום האֲחָיוּת?

הגעתי למקצוע האֲחָיוּת דרך מסלול העתודה "פסגה", במהלכו סיימתי תואר ראשון.
את המסלול שלי בצה"ל התחלתי בתור אחות בגדוד איסוף קרבי "איתם" 727 במחנה חיון שבדרום. שם למעשה עסקתי גם בציר הקליני וגם בציר הניהולי/ פיקודי (ניהול סיכונים, בקרה והדרכות חובשים וכו'). בתפקיד זה תרמתי בעיקר לשיפור רפואת השגרה בגדוד ומטרתי הייתה לספק מענה רפואי זמין ואיכותי יותר.

במהלך הלימודים וההתנסויות הקליניות זכור לי מפגש עם מטופלת בנוירולוגיה, בביה"ח שיבא. המטופלת התאשפזה מספר פעמים בשל הידרדרות במצבה הרפואי והרגשתי כי הייתי משמעותית עבורה. בכל פעם שמצבה השתפר והיא הייתה משתחררת חשתי סיפוק בידיעה כי היה בכוחי לעזור לה ובכל פעם שחזרה למחלקה ניסיתי להוות עבורה מקור לתמיכה רגשית ולתת לה מוטיבציה להמשיך להילחם ולא לוותר לעצמה.

איפה את היום?

כיום בתפקידי השני, אני מפקדת מרכז רפואי הערבה בבסיס בהל"צ (בסיס הנדסה קרבית). אני אחראית על ניהול המרפאה, רופאים מומחים ומפקדת על חיילים. האתגר בתפקיד הוא הנגשת רפואת מומחים בזמינות גבוהה לאוכלוסיית החיילים שעיקרה לוחמים המשרתים בבסיסים סגורים באזור הדרום.
משפט המנחה אותי בעשייתי המקצועית הוא "כל המעז מנצח". משפט זה ממחיש עבורי כי אין משהו שאין ביכולתי לעשות כל עוד אנסה והשמיים הם הגבול.