שמי ליאנה, אני אחות אזורית של אזור אונו - שרון בלאומית שירותי בריאות, בעלת ותק של 12 שנים.
את הקריירה המקצועית שלי התחלתי במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בתל השומר. במחלקה "גדלתי" מהתפקיד של סטאג'רית עד לתפקיד סגנית אחות אחראית. במסגרת תפקידי הובלתי פרויקטים ופרסמתי אותם בספרות ובכנסים. לאחר חופשת לידה שלישית החלטתי על המעבר לקהילה - עולם מלא אתגרים שלא הכרתי קודם!

יום אחד נכנסתי לאחת המרפאות עליהן אני אחראית. בחדר האחיות ישבה אחות עם מטופלת מבוגרת בת 96, מחייכת ומלאת אנרגיה. תוך זמן קצר השיחה קלחה בין שלושתנו וקיבלה תפניות מפתיעות.

"את יודעת, היא הכירה את זיוה טל!" אמרה לי האחות בהתלהבות. זיוה טל ז"ל, ניהלה את שירותי האֲחָיוּת בשיבא במשך כמעט שני עשורים, ושעל שמה קרוי בית הספר לאֲחָיוּת בתל השומר. נרגשת עניתי לה שבזמנו קיבלתי פרס על שם זיוה טל.

המטופלת נכנסה גם היא לשיחה וביקשה לדעת עוד. "כן", עניתי לה, "במהלך עבודתי בתל השומר קיבלתי שלושה פרסים יוקרתיים: פרס העובד המצטיין של שיבא, פרס על שם זיוה טל ופרס על שם רות רון".
האחות והמטופלת הסתכלו זו על זו במבט מופתע, ואז פנתה אלי המטופלת: "נעים להכיר. אני רות רון". וואו! האישה והאגדה! כמה אנרגיה, כמה עשייה, כמה השקעה!

בדרך הביתה חשבתי רבות. חשבתי על הזכות שנפלה בחלקי להשפיע על בריאות של ילדיהם של מייסדי הלאומית. חשבתי על סגירת המעגל: לפני 9 שנים קיבלתי פרס על שם רות רון על יצירתיות בהדרכה וכיום אני מנחה צוותים שמטפלים בה. חשבתי על מנת המוטיבציה הענקית שמפגש זה העניק לי: לשפר ולהשתפר, על מנת להוביל את הצוות המצויין שלי שיעניק את הטיפול המיטבי לכל המעוניין בו.