מה הביא אותך לתחום האֲחָיוּת?

בגיל 16 התחלתי לחפש את מקומי בעולם. בתיכון, במסגרת מגמת אווירונאוטיקה וחלל, עסקתי רבות בתחום הפיזיקה המחשבים והחשמל והיה לי מעניין. יחד עם זאת, חיפשתי פעמים רבות משמעות. הרגשתי והאמנתי שיש לי מה לתרום לאנושות. 

התחלתי להתנדב בבית החולים וולפסון במחלקה פנימית כחלק מהמחויבות אישית בתיכון, ואז נפתח בפניי עולם תוכן חדש, עולם אליו לא נחשפתי מימיי, כזה שמכירים רק אלו שעובדים מאחורי דלתות המחלקה.

משם יצאתי לדרך חדשה ומאתגרת מאוד - מבחן פסיכומטרי, רישום למסלול עתודה "פסגה", קבלה לאוניברסיטה העברית בירושלים והתחלת התואר הראשון B.S.N. לאחר סיום התואר התחלתי קורס על בסיסי ברפואה ראשונית צבאית.

על תקופת הלימודים

במהלך הלימודים עבדתי כסטודנטית בהדסה עין כרם במחלקת פנימית ד'. בהמשך השתלבתי במגוון מחלקות הפנימית וטיפול הנמרץ קורונה. באותם מקומות נחשפתי לניסים רפואיים רבים, אך גם לחולים מורכבים ולמקרי מוות קשים ועצובים.

אירוע אחד חידד והבהיר לי את חשיבותו של המקצוע שלנו - מטופל צעיר בן 47 שהגיע חיובי לקורונה למחלקתנו ומצבו הידרדר במהירות. תוך פחות מ-6 שעות, למרות הטיפול הרפואי והמאמצים לייצבו, נאלצו להנשימו ולהרדימו. למחרת ליבו של המטופל הפסיק לפעום ומאמצי ההחייאה נכשלו.

דווקא באירוע כל כך עצוב, הרגשתי מהי המשמעות לסעוד את המטופל ברגעיו האחרונים, לשמוע את מילותיו ולאחוז בידו. הייתה לי הזכות לדבר עם משפחתו ולהעביר אליה את המסרים שרצה למסור למשפחתו לאחר מותו.
המקצוע שלנו - עבודת קודש הוא, עבודה הומאנית ואמפתית עם אנשים ולמען אנשים.

איפה את היום?

בשנה האחרונה, כאחות בצבא, אני מבינה את חשיבות האֲחָיוּת במצבי השגרה והחירום במסגרת הצבאית. הכלים והניסיון שצברתי במהלך לימודיי מלווים אותי ברמה האישית והמקצועית כאחד, ומהווים את הבסיס לקידום הבריאות הפיזית והנפשית של חיילי ולוחמי הגדוד.
אני ממליצה לכל אחד ואחת לבחור במקצוע לחיים, לבחור במקצוע משמעותי עם סיפוק רב.