מה הביא אותך לתחום האֲחָיוּת?

בתפקידי כמפקדת ר"מ 2 בתל השומר, הוקפצתי באחת השבתות כתורנית - לבית החולים בילינסון. חייל בהכשרת שלד"ג, עבר תאונת דרכים כאשר נרדם על ההגה. הביאו אותו מורדם, מונשם, משותק מהצוואר ומטה, עם שבר בחוליות הצוואר. בני המשפחה הגיעו, כאשר מנהל מחלקת נוירו-כירורגיה בבלינסון בחו"ל.

המשפחה ביקשה שבנם ינותח ע״י פרופ' נוף משיבא. הניתוח חייב להתבצע במיידי במטרה להציל את מה שניתן מהמוטוריקה והתחושה. נסעתי עם ההדמיה של החייל לביתו של פרופ' נוף, כפי שאני, על מדים. דפקתי על הדלת ואמרתי "יש חייל קרבי בבלינסון שיהיה טטרפלג (משותק בכל הגפיים) אם לא ינותח מיד!". כעבור שעה החייל היה על שולחן הניתוחים בשיבא.
לאחר תקופת שיקום ממושכת, החייל הגיע למצב שבו הוא פאראפלג (משותק חלקית). בכל זאת ישנו הבדל משמעותי בין להיות משותק ב-4 גפיים, לבין להזיז ידיים! הסיפור הזה הוא תמצית המשמעות שלנו בתור מפקדי ר"מ 2, הדרך שבה תופסים אותנו וההשפעה העצומה שלנו על חיי אדם.