מה הביא אותך לעסוק באֲחָיוּת?

הסיפור שלי מתחיל בהיותי חיילת, אבי היה חולה סוכרת ונאלץ לעבור ניתוח מעקפים בשל חסימת כלי דם בגפים תחתונות. טרם הניתוח הוא הרגיש כאבים בחזה וקרא לאחות. הגיעה אחות בעלת תושיה וידע אקדמי, אבחנה את תעוקת החזה ונתנה את הטיפול שהציל את חייו. באותו רגע החלטתי שאני רוצה להיות אחות אקדמאית.

אחרי כ-4 שנות לימודי שנים באוניברסיטת חיפה, התחלתי לעבוד במחלקת פגים בבית החולים "רמב"ם". העבודה מאתגרת, עבודה מקצועית מאוד ויש צורך להיות בקיא בדברים הקטנים, תחושת שליחות ענקית ואחריות על חיי אדם לצד מתן תמיכה למשפחות ואנושיות. לאחר מכן המשכתי ללימודי תואר שני וקורסים על בסיסים: זיהומים וטיפול נמרץ פגים. כעבור 6 הגשתי מועמדות ולשמחתי התקבלתי לקורס אחות מומחית בפגים – הראשון מסוגו בארץ.

רציתי לתת לפגים ולהוריהם את הטיפול האיכותי והמקצועי ביותר על מנת שיוכלו להשתחרר במצב הרפואי הטוב ביותר ולחיות חיים בריאים ומאושרים. בקורס שארך כשנה באוניברסיטת תל אביב, למדנו בהרחבה על רזי הפגייה והשלמנו ידע תאורטי תוך למידת פעולות חדשות שלא התנסנו בהן עד כה, כדוגמת: צנרור הקנה, הכנסת קטטרים מרכזיים, ביקור רפואי וכתיבת הוראות תוך חשיבה קלינית מעמיקה.

איפה את היום?

היום אני עובדת מזה כ4 שנים כאחות מומחית קלינית פגים ברמב"ם. יום יום אני מקבלת פגים וילודים חדשים ומלווה אותם עד לשחרור. אני מדריכה אחים ואחיות חדשים בכניסתם למקצוע ולתפקידי המומחיות, מרצה בבתי הספר לאֲחָיוּת ולומדת לדוקטורט באֲחָיוּת באוניברסיטת תל אביב. 

עדיף כשלון מפואר מאשר חלומות במגירה