"האתגר המרכזי שניצב בפני הצוות הסיעודי בשבועות האחרונים הוא איך, מצד אחד, לעטוף את החולה הגריאטרי ככל הניתן ולתת לו את כל הסיוע, ומצד שני להבין כי לעולם לא יהיה בכך די ולא נצליח למלא את התפקיד שממלא המטפל האישי ובוודאי בן המשפחה.

למעלה מ-25 שנה אני עוסקת בסיעוד גריאטרי שיקומי. לכל אורך דרכי המקצועית כאחות למדתי להכיר את המושג ״בדידות״ ואת ההשפעה הרבה שלו על החולה הגריאטרי, על סיכויי ההחלמה שלו ועל אופן שיקומו.

זה מכבר הבנתי גם כי בהקשר הגריאטרי לא נכון לדבר רק על תוחלת חיים אלא גם על איכות חיים, וברור לכל כי איכות חייו של החולה הגריאטרי הבודד אינה כשל החולה העטוף בבני משפחתו, אוהביו.

מאז תחילת אפריל פועלות המחלקות הגריאטריות במציאות שונה, מציאות הקורונה. כניסת מטפלים ובני משפחה אסורה מתוך חשש להדבקת המאושפזים, ואת מקומם של המפגשים המעצימים עם המשפחות מנסים לתפוס אנשי הצוות הסיעודי וכן הטכנולוגיה לקיום שיחות וידאו בפלטפורמות השונות. הצוות הסיעודי במסירותו ובמקצועיות מנסה לעשות הכל כדי לעמוד לצד המטופלים ". ​