"לקום כל בוקר בתחושת שליחות בתחושה שאתה חיוני למלחמה בקורונה. להרגיש חייל כמו במלחמה אמיתית - ולדעת שאתה בחזית.

זה להיות אוזן קשבת למטופלים הבודדים - כי המשפחה חוששת להגיע לבית החולים ולהידבק.
זה להרגיע ולהסביר למטופלים שחוששים לבריאותם כי יש חשודים במחלקה.
זה להרגיע את ההורים הפרטיים שלנו שדואגים לנו מאוד - וגם מאוד מתגעגעים - כי אנחנו שומרים מהם מרחק בגלל שהם בקבוצת סיכון.
זה להשאיר את הילדים בבית לבד יום-יום להעסיק את עצמם בין ארבע קירות - כי יש הסגר. זה להימנע מלחבק ולנשק אותם - כי שנינו חשופים מידי ולא רוצים להדביק אותם.
זה להגיע בסוף יום עבודה עייפים אך מרוצים אחרי משמרת של 12 שעות קשות פיזית ונפשית - ולדעת שבחרנו במקצוע הנכון.

ולקום למחרת בשמחה ועם אנרגיות חדשות, ולקוות שכל זה כבר יהיה מאחורינו... בתפילה לבריאות איתנה".