"כאחיות קהילה המבצעות מעקב אחר חולי קורונה אני מוצאת אתגר בביצוע מעקב וירטואלי​.

מרגיש כמו כדור של קשרים שצריך לפרום כל פעם "קשר" תרתי משמע. אם ביצירת קשר לא פרונטלי ואם בהתרת קשר (קושי) מרחוק. האחריות העצומה במעקב שדי משאיר אותנו בחושך, אין אפשרות לראות את המטופל, להרגיש אותו, לגעת בו, לראות את הצבע שלו, קצב הנשימות. קשה בעיקר כי אנחנו האחיות יודעות ורגילות לעשות, להזיז, לקדם ולטפל במגע, בקשר עין לצד הכלה, אמפטיה, שיח וההדרכה אנחנו נותרנו רחוק אבל בעצם מרגיש מאוד קרוב כבר כמו משפחה".