"בבת אחת קפצנו למים העמוקים - המטופל המונשם, המורכב ביותר בארץ, מתקבל אלינו, עם סטנדרט טיפולי משתנה במתאר פנדמיה, שאינו מוכר לצוותים מטפלים בארץ.

עולה דרישה מיידית להרכבת צוות מיוחד שיטפל במטופל, צוות "שמדבר בעיניים". התחושה היא של הליכה בעלטה, בעיניים פקוחות לרווחה, למרות זאת רואה ושומעת הכל, נמצאת בכל מקום כל הזמן. בונים הכשרות "תוך כדי תנועה", מעדכנים הנחיות מקצועיות ברמה יומית ושעתית. "אורך רוח", "אירוע מתגלגל", "למידה תוך כדי תנועה" - מושגים שחזרו על עצמם מתחילת ניהול המגיפה.

"קפסולה" היא כבר לא רק תרופה. אין שיחות קפה, אין ארוחות משותפות, נפגשים עייפים עם עייפים, אבל מלאי מוטיבציה, חדורי רוח חיובית לטפל, לתת את המיטב, להתנדב לשעות עבודה ארוכות, מתייחסים לפרטים הקטנים.

למטופלים אנחנו כרגע המטפלים, המבקרים, המשפחה, החברים. לצוות – בונים את פינת "כמעט שבת שלום" השבועית, מחזקים, מעצימים, מעדכנים ושומרים על רוח ספורטיבית, מייצרים קליפים מקומיים שמבטאים את ההווי המיוחד שלנו. מרגישים מחובקים ומחוזקים מהקהילה. מרגישים משפחה מאוחדת ומיוחדת יותר מתמיד. והמשפחה - נשארת קצת מאחור, ממתינה לתורה, מפרגנת, מבינה, דואגת".