"יולדת מאומתת ל-covid 19 מגיעה לחדר לידה. התמוגנתי ונכנסתי לחדר, ניסיתי לעזור לה לעבור לידה. לידה שהיא בעיניי לא פשוטה, ללא מלווה, ללא משפחה, בלי תומכת... רק היא ואני.

לא ככה היא חלמה ללדת. בחלומה בעלה היה אמור להיות נוכח אתה בחדר לידה (בפועל הוא עקב אחרי כל הלידה בטלפון), אמא שלה הייתה אמורה להחזיק לה את היד, אולי גם תומכת, אבל בפועל הלידה הייתה ללא כל מלווה. אני הייתי בתפקיד המיילדת, התומכת, החברה וניסיתי לשמש כתחליף לאמא.

ברגע שנכנסתי איתה לחדר שכחתי שהיא חיובית לקורונה. נשארנו רק היא ואני, יולדת ומיילדת, שתי נשים זרות ששותפות לחוויה מיוחדת במינה. באותו יום הרגשתי את העוצמה הרבה בלהיות מיילדת של ממש! בפעם הראשונה מזה הרבה זמן הייתי עם היולדת שלי לבד, רק שתינו, בלי הפרעות מסביב. בפעם הראשונה מזה זמן רב יכולתי לשבת איתה, לדבר איתה, להכיר אותה לעומק, ובעיקר, להבין מה עובר עליה ברגע האמת ולעזור לה להתמודד בלי שאני צריכה לחשוב על משהוא אחר או יולדת אחרת שאני צריכה לטפל בה.

באותו יום, באותו חדר, כבר לא היתה קורונה! זאת הייתה הפעם הראשונה שיילדתי יולדת מאובחנת כחולת קורונה, תחושת הסיפוק היתה מדהימה. בפעם הנוספת שהגיעה יולדת שמחתי להתנדב וכך גם בפעם השלישית. הקושי הגדול ביותר שלי היה שהיולדת היתה צריכה להחליט אם להפרד מהתינוק או לא.. זאת החלטה קורעת לב. הלב לא יכול להבין, גם אם זה לטובת התינוק...גם אם המוח קולט! אבל בכל שלושת המקרים, ראיתי יולדת נחושה לעשות את הטוב ביותר עבור התינוק שלה. החלטה קורעת לב זו גרמה לי לבכי, אבל נחישותם עודדה אותי".